בן בתיה ולייבוש, נולד ביום י"ד באייר תרפ"ח (4.5.1928) בעיר פיאטרה, רומניה. מנעוריו קיבל חינוך ציוני בבית אביו, שהיה ראש הקהילה היהודית בעירו ומראשי המוסדות הציוניים והקרנות הלאומיות. את בית-הספר היסודי סיים בהצטיינות, למד עברית והירבה בקריאה. בחודש יוני 1944, לאחר שסיים 6 שנות לימוד בגימנסיה, יצא בדרך ההעפלה לארץ, בספינה "באלבאל", שטורפדה בדרכה על-ידי הגרמנים. מנחם ניצל בנס והגיע לארץ. תחילה קיבל חינוך חקלאי במשק עיינות ואחרי-כן עבר לבן שמן והתפרנס מיגיע כפיו. מנחם תמך בהוריו שהתכוננו לעלות לארץ, היה אוהב ספר ושוקד על השלמת השכלתו. משהתחילה המערכה בארץ היה בין ראשוני המתגייסים. שירת בחטיבת "גבעתי", ובמכתבים להוריו הביע אמונתו בניצחון.

ב-13 במרס אורגנה שיירה ובה 12 כלי רכב כדי לפרוץ את הדרך ולהביא אספקה לגת ולגלאון. השיירה עברה את הכפרים עיראק-סואידן ופלוג'ה, אך ביציאה מפלוג'ה נתקלה במחסום ובאש. תוך כדי הקרב המשיכה השיירה לנסוע בכביש, לכיוון עיראק אל-מנשיה, במקום לפנות לדרך לגת. באותה עת יצאה מחלקה מגת, להציב חסימה למניעת תגבורת אויב מעיראק אל-מנשיה ואנשיה חשו לעבר השיירה כדי להחזירה לנתיב. אנשי השיירה חשבום לערבים ופתחו באש לעברם. בקרב זה נפל, ביום ב' באדר ב' תש"ח (13.3.1948). נקבר בגת.

ביום כ"ג בחשוון תש"י (15.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הוריו הגיעו לארץ שנתיים לאחר שנפל.